אנחנו באים בתלונות לאלוהים על כך שרע
לנו, רע בעולם, רע לעולם ...
תשובה אחת אפשרית לכך היא בהשוואת הרוע
לחוויות של קור, או חושך: קור אינו תופעה פיסיקלית בפני עצמה, אלא חוויה של היעדר
חום; בצורה דומה, חושך אינו תופעה פיסיקלית בפני עצמה, אלא חוויה של היעדר אור;
חום ואור, לעומת זאת, הינן תופעות פיסיקליות שבהן אנרגיה באה לידי ביטוי בצורות
שונות. לפיכך, קור וחושך הינם מצבים של היעדר אנרגיה.
בצורה דומה, אם אנו מאמינים שאלוהים
התכוון ומתכוון שיהיה טוב בעולם, אז רוע הוא מצב של היעדר אלוהים. האם אלוהים יכול
להיעדר? התפיסה הפאנתאיסטית אומרת שאלוהים הוא אימננטי – מצוי בכל מקום. אך אז הוא
אינו יכול להיעדר משום מקום. אבל תפיסת הצמצום גורסת שאלוהים לא נוכח באותה המידה
בכל הבריאה – אלוהים צמצם את עצמו בתודעת בני-האדם כדי לאפשר לנו שם מרחב של בחירה
חופשית, מרחב בו אלוהים לא שולט, שאין בו מראש הבחנות ברורות וחד-משמעיות בין
'טוב' ו'רע', שאנו צריכים לבנות בו את החוש המוסרי שלנו מתוך ההתנסויות שלנו, בדרך
של למידה.
תשובה אפשרית אחרת (לא
נוגדת) היא שאלוהים ברא את העולם עם הטוב ועם הרע שבו. כמו אמא שאוהבת
את ילדיה גם אם סרחו, אלוהים אינו יכול לפעול כנגד מה שהוא עצמו ברא. לכן אלוהים
זקוק לבני-האדם על-מנת שהם יפעלו כנגד הרוע – ואנשים יכולים לפעול כנגד הרוע רק
לאחר שהם פוגשים אותו, נפגעים ממנו, סובלים ממנו, ומחליטים בצורה מודעת לחלוטין
לפעול נגדו, לפעול לביעורו.
כאשר אנו מבקשים מאלוהים שיפעל כנגד
הרוע זה משום שאנו מרגישים עצמנו חלשים, ואנו מאמינים שאלוהים יותר חזק ולכן הוא
יכול מה שאנו (כך אנו חושבים) איננו יכולים. האמת היא שבקטע הזה אלוהים יותר חלש
מאיתנו כי הוא אינו יכול לפעול נגד עצמו – אלוהים זקוק לנו. מה שנכון הוא שאם אנו
נפעל בעד הטוב ונגד הרוע נוכל לקבל מאלוהים כוחות שיעזרו לנו ויתמכו בנו ויחזקו
אותנו.
המסע האנושי בכדה"א – מתחילתו ועד
סופו – כרוך בהתנסויותיה של הנשמה בתוך הגוף.
התנסויות אלה הן חיוניות להתפתחות האדם,
להתפתחות הנשמה. אם לא היה בהן צורך חיוני, הנשמה האנושית היתה עושה את דרכה ביקום
בלא לעבור דרך שלב זה, כלומר – היתה נשארת כנשמה בלבד, ללא הגוף.
התנסויות אלה כרוכות בהרבה סבל, הרבה
כאב, והרבה פעמים נשאלה השאלה "מדוע נחוצים הכאב והסבל?" "צדיק ורע
לו, רשע וטוב לו?" התנסויות אלה מחייבות אותנו להתמודד עמן, ומההתמודדות אנו
מפיקים אוצרות נשמה, אוצרות רוח, כמו כורים המפיקים אוצרות טבע ממעמקי האדמה.
אוצרות הנשמה, אוצרות הרוח, הן למשל
מהויות (essences)
כמו care,
אהבה love,
כבוד respect,
הוקרה honour,
..
לא קיבלנו את הגוף על-מנת להלחם בו.
קיבלנו את הגוף על-מנת להתנסות בו, ללמוד מהחיים בתוכו. הגוף לכשעצמו הוא לא-כלום
– שום-דבר – מעטפת בלבד, והראיה היא, שברגע שהאדם מת ונשמתו יוצאת הגוף נשאר חסר
אונים לחלוטין ללא כל יכולת לתפקד, נרקב ומתפרק לרכיביו החוזרים ומתמחזרים באדמה
..
כתוב בתורה "וביערת הרע מקרבך".
לולא היה רע בקרבנו לא היינו יכולים לבער אותו. לכן הימצאותו של הרע בתוכנו והצורך
שלנו לבער אותו הם חלק בלתי-נפרד מ"עסקת החבילה" של מסע האדם
בכדה"א.
(הקשר שבין "ביעור"
ו"בערה"?)
האנשים אשר טוענים שאין להם צורך באלוהים
... זה מזכיר את הילד אשר מתריס בפני אימו: "את לא תחליטי עלי!" כאשר
אינו מודע לכך שעצם היכולת שלו לומר זאת נובעת מהמרחב שהוא מקבל מאימו להתפתח כאדם
עצמאי; אך באמת, אם היא תקבל את האתגר ותפסיק להחליט עבורו (שמשמעות הדבר שהיא
בעצם תפסיק לדאוג לצרכיו ותניח אותו לגמרי לנפשו לבד) הוא מיד יכיר במציאות וירוץ
אליה שתמשיך לדאוג לו ולצרכיו ...
אורי בן-יעקב G
©
כל הזכויות שמורות