עוד סיפור על אלוהים

ילד אחד שאל פעם את אביו : "אבא, למה יש כל-כך הרבה רע בעולם ? הרי העולם נברא ע"י אלוהים, ואלוהים רוצה שיהיה טוב"

ענה לו האב בסיפור :

פעם, לפני זמן רב, מילא אלוהים עולם ומלואו. ככה זה אצל אלוהים – נוכחותו ממלאה כל חלל וכל פינה אפשרית במידה הרבה ביותר שהוא יכול. אבל אלוהים לא היה לגמרי שבע-רצון, כי הוא רצה לדעת את עצמו. אמרו לו החברים, האלוהים האחרים (או הקולות מבפנים, שזה בעצם היינו-הך), שאם הוא רוצה לדעת את עצמו הוא חייב שינוי, כמו שצבע לבן צריך לפגוש צבע שאינו לבן כדי להכיר את עצמו.

חשב אלוהים והרהר, שכדי לדעת את עצמו הוא צריך לצמצם את עצמו ואת המרחב שהוא ממלא, ולאפשר בבריאה מקום לחיים שאינם אלוהיים. כך, ע"י שצמצם את עצמו, יצר אלוהים בבריאה מרחב שאלוהים לא נוכח בו.

אז מה יש במרחב זה ? יש בני-אדם שיש להם חופש בחירה.

היכן נמצא מרחב זה ? זה אינו מרחב גיאוגרפי, שמזוהה ע"י קו שתוחם אותו. זה מרחב שנמצא בתודעה ובלב – מרכז הרגש – של בני-האדם. במרחב זה אלוהים, הבריאה, מאפשרים לבני האדם את חופש הבחירה כדי שיוכלו ללמוד, מתוך התנסות מודעת, מה טוב; כדי שבני-האדם יוכלו להכיר איך נכון לפעול כחלק מהבריאה.

רק כאשר אני מתמודד עם השאלה "איך נכון?" "מה נכון?", כאשר אני מתלבט ומתחבט מתוך רצון לדעת את הדרך הנכונה כי אני רוצה שדרכי תהא נכונה עפ"י דרך הבריאה, בהתאמה עם דרך הבריאה, ואני מנסה וטועה, ומנסה שוב ושוב עד אשר אני מגלה את הדרך הנכונה, רק אז אני עולה על מה שנקרא "דרך המלך", שהיא בעצם דרך הבריאה (או דרך האלוהים). זו התנסות שהיא ייחודית לבני-האדם – זה מותר האדם מכל צורות החיים האחרות ("מותר האדם מן הבהמה"). רק כך רוכש האדם את הידע, הידיעה, ההבנה, התובנה, הבינה, הייחודיים להיותו אדם.

איכות כמו "ענווה" היא ייחודית לאדם, כי כדי לרכוש אותה אדם צריך להכיר במגבלותיו, אך לא להיות מוגבל על-ידיהם.

אלוהים נתן לבני-האדם את חופש הבחירה, כדי שיוכלו ללמוד. כדי שאדם יוכל באמת ללמוד ולהתפתח הוא צריך לעשות, להעז, לנסות ולהתנסות, ולהיות מוכן לטעויות כי מטעויות לומדים. "מי שלא עושה לא טועה ומי שלא טועה לא לומד", אומר הפתגם העממי. כך שברגע שאלוהים נתן לאדם את חופש הבחירה הוא גם נתן לו את המקום לשגות ולטעות. אז אנחנו רואים מסביבנו עולם מלא טעויות, שלכולן אלוהים נתן לגיטימציה. האם אלוהים טעה בזה שנתן לנו את חופש הבחירה? לא ולא, משום שחופש הבחירה, היכולת ללמוד ולהתפתח, הם לב המהות של הקיום האנושי שלנו.

כדי שאדם יוכל ללמוד הוא צריך שיהיה לו המקום, המרחב, לנסות מתוך עצמו, להתנסות, לטעות, וללמוד מטעויותיו שלו. זה נקרא "לתת מרחב למידה".

"איך מתחברים לבריאה ?" החיבור שלנו לבריאה הוא דרך עולמנו הפנימי. אנו מבקשים לשמוע את קול הבריאה, ואנחנו פונים אליה דרך תודעתנו. לפעמים אנו פונים בשאלה, או בבקשת עזרה, ונדמה לנו שאנחנו לבד, שאין עונה. זה המרחב שבו הבריאה מצמצמת את עצמה כדי לאפשר לנו את מרחב הלמידה, מרחב ההתנסות, הניסוי והתהיה/טעיה/תעיה.

 

פעם שאל אותי מישהו : "האם אלוהים טועה?" השאלה באה מתוך החשיבה, שיש דברים שמוגדרים ככאלה ש"נכון" לעשות אותם, והם רצויים, ולעומתם יש דברים שמוגדרים ככאלה ש"לא נכון" לעשות אותם, הם לא רצויים ולפיכך הם בעצם מוכרזים כ"אסורים", "אסור לעשות אותם". זו חשיבה שיש בה "שכר ועונש", תגמול על עשיית הדברים ה"רצויים" ועונש על עשיית הדברים ה"אסורים". לפיכך, השאלה בעצם התכוונה לשאול : "האם אלוהים עושה דברים שאסור לעשות?"

השאלה "האם אלוהים טועה?" גם קשורה לחשיבה נפוצה על-פיה אלוהים "מושלם" ולכן אינו יכול לטעות, או, שאם אלוהים הוא הבורא הוא זה שקבע את החוקים והדרכים בהם הבריאה צריכה להתנהל, אז איך הוא יכול לפעול כנגד כללים וחוקים אלה ? אך כבר בבראשית מצאנו את אברהם האומר : "הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" (בראשית י"ח, כ"ה).

 

שאלה כזו מחזירה אותנו לפתיח של המאמר, לשאלות כמו "למה יש רוע בעולם?"; "אם אלוהים ברא את הטוב והתכוון שיהיה טוב, למה הוא מאפשר רוע בעולם?" וכיו"ב.

 

בתורה כתוב : "וביערת הרע מקרבך". אנחנו שואלים : "מדוע אלוהים ברא גם רוע בעולם?" "מדוע אלוהים לא עושה שיהיה טוב בעולם?" "מדוע יש כל-כך הרבה רוע בעולם?" "מדוע אלוהים מאפשר כל-כך הרבה רוע בעולם?" "מדוע כל-כך הרבה אנשים שלא חטאו, ובפרט ילדים רכים, נפגעים מרוע?" "מדוע אין צדק בעולם?" אנחנו באים בתלונות לאלוהים על כך שרע לנו, רע בעולם, רע לעולם ...

אלוהים ברא את העולם עם הטוב ועם הרע שבו. כמו אמא שאוהבת את ילדיה גם אם סרחו, אלוהים אינו יכול לפעול כנגד מה שהוא עצמו ברא. לכן אלוהים זקוק לבני-האדם על-מנת שהם יפעלו כנגד הרוע – ואנשים יכולים לפעול כנגד הרוע רק לאחר שהם פוגשים אותו, נפגעים ממנו, סובלים ממנו, ומחליטים בצורה מודעת לחלוטין לפעול נגדו, לפעול לביעורו.

כאשר אנו מבקשים מאלוהים שיפעל כנגד הרוע זה משום שאנו מרגישים עצמנו חלשים, ואנו מאמינים שאלוהים יותר חזק ולכן הוא יכול מה שאנו (כך אנו חושבים) איננו יכולים. האמת היא שבקטע הזה אלוהים יותר חלש מאיתנו כי הוא אינו יכול לפעול נגד עצמו – אלוהים זקוק לנו. מה שנכון הוא שאם אנו נפעל בעד הטוב ונגד הרוע נוכל לקבל מאלוהים כוחות שיעזרו לנו ויתמכו בנו ויחזקו אותנו.

זה לשמור על נקיון פנימי, כמו בפרק תהילים

"נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו"

 

אורי בן-יעקב G

© כל הזכויות שמורות

אלול ה'תש"ף   –   ספטמבר 2020