ניסוי וטעייה הם, אכן, חלק חיוני מהחיים וחלק ממהות החיים. כתינוקות למדנו לעמוד, ללכת וכו', בניסיונות חוזרים ונשנים, כשאנו מונעים על ידי דחף פנימי, נכשלים ונופלים, עד שלבסוף הצלחנו. או, כילדים, למדנו רכיבה על אופניים שוב ע"י ניסיונות, שוב נכשלנו ונפלנו, עד שהצלחנו לנהוג באופניים. ויש, כמובן, אין ספור דוגמאות אחרות. כל הלמידה האמיתית שלנו מתחילה בניסיונות, טעויות, עד שהדרך הנכונה נמצאה. חזרה מילולית על מושג ששמענו מאדם אחר, מורה, התקשורת, או קראנו בספר – זו אינה למידה אמיתית. אנו לומדים תחילה על ידי חוויה. חשיבה מושגית באה מאוחר יותר, לאחר שעברנו את החוויה ורכשנו נסיון.
המושג
באנגלית הוא 'trial and error'. בעברית אנו אומרים לא רק 'ניסוי וטעייה',
אלא מוסיפים גם עוד שתי מילים בעלות צליל דומה, 'תעיה' ו'תהיה'. ואכן, כאשר אנו
מנסים אנו גם שוגים, מסתובבים ומחפשים פתרונות, ותוהים על המסתורין של החיים
שנחשפים בפנינו. בתרגום חוזר לאנגלית ניתן לומר שהגרסא העברית היא יותר במשמעות של
'trying and erring', ואת ההרחבה בעברית ניתן להציג כ- 'wandering'
ו- 'wondering'.
לכן:
אי
אפשר שלא יהא כך, כי עבורנו, בני האדם, החיים הם תמיד (או כמעט תמיד) מעורפלים.
אנחנו חיים באי-וודאות מתמדת, ולכן אנחנו מחפשים עוגנים של ביטחון ויציבות; למשל,
בעבודות שלנו שלצורך פרנסה או במערכות היחסים שלנו. אבל הדרך האמיתית ליציאה מתוך
הערפל, מתוך חוסר הוודאות, היא לנסות, לטעות, ולאחר מכן לאסוף חוויות עם תובנות שינחו
אותנו בחיינו. אז אנחנו יכולים להישען על תוצאות החוויות האלה, כי את אלה אף אחד
לא יכול לקחת מאיתנו.
זה
המקום שבו 'ידיעה' ו'אמונה' נכנסים לתמונה. אני משתמש במונח 'ידיעה', לא ב'ידע',
כי בשבילי 'ידע' הוא רק אוסף של נתונים, בעוד ש'ידיעה', כמו 'אמונה', מרמז על
חוויה פנימית.
המילה
'חוויה' היא שילוב של 'חיים' ו'הוויה', כך ש'חוויה' היא תמיד אירוע בעולמות
הפנימיים שלנו, גם אם מה שגרם לה הוא במקור אירוע חיצוני לנו. 'חוויה' היא בהכרח,
קודם כל, פנימית.
'אמונה'
ו'ידיעה' הם מושגים המתיחסים להתרחשות בתוך חוויה פנימית, שאינם ניתנים לקישור עם
ישות שנראית או נתפסת בדרך אחרת על ידי החושים הפיזיים, הם גם מאוד קשים לתיאור,
שלא לדבר על הגדרה. הייתי אומר ש'ידיעה' היא משהו שחודר לכל הישות שלנו וממלאה
אותה, שאי אפשר להכחיש את קיומה. המילה 'ידיעה' היא גם 'ידע-יה', כלומר ידע (של)
אלוהים, וזה נותן תחושה דומה. 'אמונה' מרמזת על 'ידיעה', אך חסרה תחושה זו של חדירה
ממלאה לכל ישותנו, והיא באה לידי ביטוי באופן מילולי.
יש
ידע המגיע אלינו בצורה אינטואיטיבית, ויש ידע המגיע באופן רציונלי או דרך החושים
הגופניים.
'ידע
אינטואיטיבי' עדיף על ידע רציונלי או גופני.
'אמונה'
באה עם ידע אינטואיטיבי חלש, 'ידיעה' באה עם 'ידע אינטואיטיבי' חזק.
חיבור
'הבנה' עם 'ידע', 'ידיעה' ו'אמונה'..
אורי בן-יעקב G
© כל הזכויות שמורות
תשרי ה'תשפ"א – ספטמבר 2020
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה