פוסט מוצג

אדם ובריאה

  אנחנו, בני-האדם, הננו ישויות חוץ-פלנטריות, שבאים לכדה"א ומקבלים גוף כדי שבתקופת החיים פה נקיים התפתחות ולמידה. הלמידה מתאפשרת כאשר אנ...

רוחניות ורציונליות

 

הבסיס לרוחניות, מבחינתי, הוא הכרה – מודעת כמובן – של האדם בהיותו חלק מהבריאה, ובשאיפה הנובעת מכך להיות שותף ולקחת חלק פעיל בבריאה, ואז רוחניות היא הגשמה ומימוש של הכרה זו, כל אחד בדרך המתאימה לו. תהליך רוחני מביא לידי ביטוי שיתוף פעולה – בתוך המיכלול האנושי – הן של העולם הרגשי והן של העולם המנטלי של האדם. גם הלב וגם המח.

רציונליות היא תהליך שכלי, מנטלי, שאינו מחייב כלל השתתפות רגשית. 'רציו' בלטינית משמעו 'שכל'. בשיח היום-יומי 'רציונליות' ו'הגיון', 'לוגיקה', הם מושגים חופפים, או כמעט חופפים. אני רואה את ההגיון ככלי, שתפקידו להביא אותנו מ-'א' ל-'ג' דרך 'ב', כש-'א' היא איזושהי נקודת מוצא, 'ב' הם כללי היסק, ו-'ג' היא התוצאה, המסקנה. אבל איך מגיעים ל-'א'? כאן זו כבר לא הלוגיקה, אלא האינטואיציה. במילים אחרות, זהו הדהוד פנימי.

במתמטיקה, למשל, קיימת ההבחנה בין מספרים רציונליים לאי-רציונליים – מספר רציונלי הוא מספר שניתן לתארו כשבר, או יחס בין שני מספרים שלמים. גם בהצגה כשבר עשרוני בחלק שאחרי הנקודה יש סדרת מספרים סופית שחוזרת על עצמה, כך שכדי לדעת מספר כזה מספיק לדעת מספר סופי של ספרות, ואת זה השכל יכול לעשות. לכן אלה מספרים רציונליים. לעומתם, מספרים אי-רציונליים הם כל המספרים האחרים שלא ניתן לדעת אותם ע"י מספר סופי של מספרים, במילים אחרות כדי לדעת אותם צריך לדעת מספר אינסופי של ספרות, ואת זה השכל אינו יכול לעשות. השכל אינו יכול להכיל כמות אינסופית של אינפורמציה.

בדומה, השכל אינו יכול להכיל את כל ההיבטים של רוחניות. לכן לא ניתן לתפוס רוחניות באופן רציונלי.

הדרך לתפוס רוחניות היא ע"י שילוב של רגש ושכל, לב ומוח. ע"י הדהוד בעולמנו הפנימי.

אנחנו יכולים לזהות נקודות מוצא משותפות לתקשורת בינינו רק כאשר אנחנו מזהים חוויות משותפות. אבל איך יכולות החוויות להיות משותפות, אם חוויה זה משהו אינדיבידואלי? אפילו כששנינו מסתכלים על עיגול כחול, למשל, לי אין מושג מהי חווית 'עיגול כחול' שלך, ולך אין מושג מהי חווית 'עיגול כחול' שלי. ובכל זאת, אנחנו שנינו יכולים להסכים ששנינו צופים בעיגול כחול, כי בשנינו עולה ההכרה, על בסיס כל ההתנסויות שלנו בעבר (כל אחד לחוד, כמובן) שזה (1) עיגול ו-(2) בצבע כחול. זה ההדהוד המשותף.

אז נקודות המוצא לתקשורת בינינו מצויות, קודם כל, בהדהוד של חוויות משותפות. זה הבסיס לשפה. אם יש לנו חוויות משותפות אנחנו יכולים לתקשר. בלעדיהן זה דו-שיח של חרשים.


אורי בן-יעקב G

© כל הזכויות שמורות

אלול ה'תש"ף   –   ספטמבר 2020

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה