סיפור של סבא לנכדו הקטן לפני השינה
הנכד מבקש מסבא : "ספר לי סיפור על
אלוהים", והסבא מספר :
יום אחד ישב אלוהים במרפסת שבחצר ביתו, התנדנד בכיסא הנדנדה, מצץ מהמקטרת, ושקע בהרהורים. הוא שאל את עצמו : "בעצם, מה אני? מי אני?" חברים שלו, אלוהים אחרים[1], אמרו לו : "אתה אלוהים, אתה בורא. תברא, וכך תוכל להכיר ולדעת מה אתה, מי אתה, מה אתה יכול לעשות."
אמר אלוהים לעצמו "זה רעיון טוב" והחל לברוא. מה אלוהים בורא ? הוא בורא חיים, מכל מיני צורות וסוגים. ברא אלוהים כוכבים בכל מיני גדלים והרכבים וצירופים, וקבע בהם כל מיני תנאי חיים. בתחילה ברא צורות חיים מאוד פשוטות. המוצלחות מתוכן ביקשו להתפתח, וכך החלו להווצר צורות חיים יותר ויותר מורכבות, עד שנוצרו צורות חיים מאוד מורכבות.
אלוהים היה מאוד מרוצה – סוף-סוף יכול היה לראות איך היכולות שלו באות לידי ביטוי. אבל אחרי כמה זמן הרגיש שזה לא מספיק. הוא אמנם ברא צורות חיים מאוד מורכבות, גם כאלה שיש להן היכולת להתאים את עצמן לתנאים סביבתיים משתנים, אך עדיין משהו מאוד מהותי היה חסר לו.
שוב ישב אלוהים במרפסת, התנדנד בכסא
הנדנדה, מצץ במקטרת וחשב : "בראתי יופי של בריאה, מערכות חיים מושלמות, אפילו
יכולות להתפתח תוך שהן מסתגלות לתנאים סביבתיים משתנים. אז למה אני מרגיש שמשהו
עדיין חסר כאן?"
כך הרהר לעצמו כמה זמן, עד שהבין : החיים שהוא יצר הם מושלמים, מצייתים לכל חוקי הטבע, אך דווקא משום כך הם חסרים דבר מהותי – את היכולת לחדש, את היכולת לברוא, את היכולת להמציא ולברוא דברים חדשים שלא היו קיימים קודם; וכל אלה הן כמובן תכונות שמאפיינות ומיחדות את אלוהים. ואז הבין אלוהים, שכדי להכיר את עצמו הוא צריך לאפשר חיים שאינם מושלמים אך במקום זאת יש להם יכולת של בריאה ויצירה.
וכך, בצלם אלוהים, נולדו בני-האדם,
לחיים של חדווה, בריאה ויצירה.
כסיפור לילדים אפשר לסיים כאן, אך לנוער
מתבגר צריך להרחיב.
דבר ראשון שמאפיין ומייחד חיים של בריאה
ויצירה הוא תחושה של חוסר – תחושה של צורך במשהו שישלים את החסר, של חלל שצריך
למלא אותו.
אורי
בן-יעקב G
© כל הזכויות שמורות
אלול ה'תש"ף – ספטמבר 2020
[1] מי שהריבוי "אלוהים אחרים" מפריע לו, כאילו יש כמה
אלוהים, יכול לחשוב שבעצם מדובר בקולות מתוך אלוהים עצמו, כמו שאנו קולטים ושומעים
קולות ומחשבות מתוך עצמנו. ובכל מקרה, עצם השם "אלוהים" כבר יש בו
ריבוי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה