פוסט מוצג

אדם ובריאה

  אנחנו, בני-האדם, הננו ישויות חוץ-פלנטריות, שבאים לכדה"א ומקבלים גוף כדי שבתקופת החיים פה נקיים התפתחות ולמידה. הלמידה מתאפשרת כאשר אנ...

מסע החיים

כמו שכתבתי במקום אחר, אנחנו, בני-האדם, הננו ישויות חוץ-פלנטריות, שבאים לכדה"א ומקבלים גוף כדי ללמוד ולהתפתח מבחינה רוחנית. הלמידה מתאפשרת כאשר אנו יכולים לראות את המהמורות וקשיי החיים כמנוף להתנסות ולמידה, כך שבסיום תקופת החיים נוכל לשאת עמנו את פירות הלמידה.

 

המסע האנושי בכדה"א – מתחילתו ועד סופו – כרוך בהתנסויותיה של הנשמה בתוך הגוף.

הנשמה היא הישות האנרגטית המנחה, מדריכה את הנפש, כאשר הנפש היא הישות האנרגטית האחראית לתיפקוד של הגוף. הנפש היא פלנטרית, נולדת עם הגוף וגם נעלמת כשהוא מפסיק לתפקד, אך הנשמה היא הבסיס של הישות החוץ-פלנטרית, מצטרפת לגוף לפני הלידה ועוזבת אותו אחר המוות. הרוח היא הישות האנרגטית הנותנת השראה לנשמה.

התנסויות אלה של הנשמה חיוניות להתפתחות האדם, להתפתחות הנשמה, והראיה לכך היא, שאם לא היה בהן צורך חיוני הנשמה האנושית היתה עושה את דרכה ביקום בלא לעבור דרך שלב זה, כלומר – היתה נשארת כנשמה בלבד, ללא הגוף.

התנסויות אלה כרוכות בהרבה סבל, הרבה כאב, והרבה פעמים נשאלה השאלה "מדוע נחוצים הכאב והסבל?" מדוע נראה ש"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?" התנסויות אלה מחייבות אותנו להתמודד עמן, ומההתמודדות אנו מפיקים אוצרות נשמה, אוצרות רוח, כמו כורים המפיקים אוצרות טבע ממעמקי האדמה.

אוצרות הנשמה, אוצרות הרוח, הן מהויות (essences) ואיכויות כמו דאגה care, אהבה, חמלה, סבלנות, סובלנות, ענווה, כבוד, הוקרה, ..

את הגוף קיבלנו על-מנת להתנסות בו, ללמוד מהחיים בתוכו. לא קיבלנו את הגוף על-מנת להלחם בו. הגוף הוא הישות הפלנטרית הקרובה אלינו ביותר במהלך חיינו כאן, הוא העזר שכנגדנו, ועלינו לכבד ולהוקיר אותו בתוך שכזה, יחד עם כל הפלנטה; אפילו שברגע שהאדם מת ונשמתו יוצאת הגוף הוא חסר אונים לחלוטין ללא כל יכולת לתפקד, נרקב ומתפרק לרכיביו החוזרים ומתמחזרים באדמה.

 

אורי בן-יעקב G

© כל הזכויות שמורות

 תשרי ה'תשפ"א   –   ספטמבר 2020

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה