ב"לוחות הברקת של תות"[1] מופיע כמה פעמים הביטוי
"קץ האינסוף", "קץ הנצח".
לכאורה, דבר והיפוכו – איך יכול להיות סוף
לאינסוף, לאשר אין לו סוף?
ובכל זאת ..
סמל האינסוף
מייצג מסלול מוגבל בהיקפו אך מאפשר תנועה אינסופית החוזרת על עצמה ללא מעצור. סמל זה מוכר לרבים מאיתנו ממסילת רכבת הצעצוע בה שיחקנו בילדות, שבה יכלה הרכבת לנוע במשך שעות, עוברת מצד אחד לצד שני, אך בעצם נעה באורח אינסופי וחוזר על עצמו באותו המסלול. כך גם החיים שלנו, יכולים לנוע במסלול אינסופי כזה. חלקים שונים במסלול יכולים להיות בעלי אופי שונה, ואנו יכולים לחוש שהם מאוד מקיפים ומגוונים, כמו במסלול האינסופי הצבוע בצבעי הקשת
; אנו יכולים להרגיש שונה, אפילו שונה מאוד כשאנו עוברים מצד אחד (מעגל אחד) לצידו השני של המסלול, אך עדיין זהו מצב בו אנו כבולים למסלול אינסופי שבעצם חוזר על עצמו כל הזמן.
ניתן לראות שסמל האינסוף, או ה-8
ה"שוכב", מייצג סדרות של מעגליות חוזרת בחיים כמו למשל :
· ..מריבה-פיוס-מריבה-פיוס-מריבה.. בין בני זוג,
שותפים, או הורים וילדים. אנשים מוצאים עצמם במריבה, הם מכירים את המצב הזה אבל לא
יכולים להמנע ממנו, כשהמריבה שוככת הם מתפייסים עד המריבה הבאה, וחוזר חלילה ..
· ..אדם קם בבוקר, אוכל, נוסע לעבודה, חוזר,
אוכל, רואה טלויזיה, הולך לישון, קם בבוקר .. כדי להרגיש שינוי הולך בשבת למשחק
כדורגל, או טיול אופניים .. ובראשון בבוקר הכל חוזר על עצמו ..
· ..אדם מרגיש "על הגל", נמצא
ב"היי" .. ואז יש נפילה והוא בדיכאון, לוקח כדורים או סמים לצאת
מהדיכאון .. הוא שוב מרגיש "על הגל" .. וחוזר חלילה ..
אדם רואה שחייו סובבים במעגל והוא מבקש שינוי. המעגל השני נראה כמו שינוי יחסית למעגל הראשון (למשל: יציאה לסרט, לטיול, חופשה או משחק כדורגל לאחר שבוע של חיי שיגרה מעייפים) אך זה שינוי חיצוני בלבד – מבחינת אורח החיים של האדם, דפוסי מחשבתו, דפוסי התנהגותו שום דבר מהותי לא השתנה.
האם יש דרך לצאת מהמסלול האינסופי הזה ? כן.
נקודת המפתח הראשונה, או צעד ראשון, היא
שנגלה, קודם כל, בצורה מודעת, שאנחנו בתוך סידרה של מעגליות חוזרת. שגם אם נבקש
לשנות בשיגרה, וננסה לבצע 'שינוי', בעצם במהות דברים אינם משתנים.
צעד שני הוא בהבנה שנקודת האמצע – נקודת החיבור בין שני המעגלים – היא המציעה אפשרות של מעבר ממעגל אחד למעגל שני, ושכל עוד אנו כלואים בתוך מעגל זה או משנהו, שינוי אינו אפשרי. כדי לאפשר שינוי אנחנו חייבים להציב את עצמנו בנקודת האמצע, נקודת המעבר, שנמצאת בשני המעגלים אך בה בעת אינה שייכת לאף אחד מהם – המגע בין המעגלים יוצר נקודת מעבר, המציעה אפשרות של שינוי.
בנקודות אחרות בלולאה אנו שרויים בתוך
מעגל זה או אחר ואז קשה לצאת מהמעגליות.
צעדים אלה הכרחיים בתור התחלה, אך אינם
מספיקים.
הרצון לשינוי צריך להיות כן, אותנטי,
לבוא ממקום כמה שיותר עמוק בפנימיותו של האדם.
אם הרצון לשינוי בא כתגובה ללחץ מבחוץ,
או מתוך השוואה עם הסביבה החיצונית, זה לא מספיק. הכוחות המושכים את האדם חזרה
לשיגרה הם כה עוצמתיים כך שגם אם האדם אומר "אני רוצה לשנות" הוא שוב
נסחף למעגליות. השינוי הוא אז שינוי חיצוני–אשלייתי בלבד, במעבר ממעגל אחד למשנהו,
ואז זה עדיין הישארות בתוך המעגליות המחזורית האינסופית.
זה מזכיר במידה מסוימת את רצועת מביוס:
לכאורה, ע"י הליכה ברצף אפשר לעבור מצד אחד לצד שני, וזה נראה כמו שינוי, אבל
בעצם נשארנו באותו המשטח .. לא שינינו באופן מהותי את מקומנו במרחב ..
גם כשקיים רצון כן ואותנטי לשינוי ויציאה מהלולאה
האינסופית לא פשוט למצוא ולגלות את הנקודה בה זה אפשרי. אנחנו צריכים להקשיב
לעצמנו, לאינטואיציה שלנו, בתשומת-לב רבה, כדי לזהות אותה. לפעמים אנו נדרשים לניסוי
ותעיה/תהיה/טעיה כדי למצוא אותה. עם מודעות, רגישות, ועירנות נוכל להגיע לתחילתו
של שינוי פנימי, אמיתי, ביציאה מהמעגליות המחזורית, בכיוון
החץ.
אורי בן-יעקב G
© כל הזכויות שמורות
אלול ה'תש"ף – ספטמבר 2020
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה