מדע ורוחניות

        הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם-נוֹעָדוּ (עמוס ג)

כשאלברט איינשטיין נשאל פעם על הקשר בין מדע (science) ודת (religion), הוא ענה באמירה מפורסמת[i] ש..

Science without religion is lame, religion without science is blind.

מהכרתי את תפיסתו הדתית של איינשטיין, אני מאמין שהוא התכוון להיבט הרוחני שבדת, לא לפולחן, מסורת ומנהגים שבה. לפיכך, התרגום הנאות לאמירה זו הוא, לראות עיני,

"מדע ללא רוחניות הוא נכה, רוחניות ללא מדע היא עיוורת"

יונתן זקס כתב ספר שלם, "השותפות הגדולה"[ii], על הקשר בין מדע ורוחניות. בהיותו מנהיג דתי (כיהן כרב הראשי של יהודי בריטניה וחבר העמים) כותרת המשנה של הספר היא "הדת, המדע והחיפוש אחר משמעות" (באנגלית זה בכלל God, Science and the Search for Meaning), אך בפועל הוא מתייחס בספר, כמו איינשטיין, לקשר בין המדע לבין ההיבט הרוחני של היהדות, לא לפולחן, מסורת ומנהגים שבה, היבט המתייחס לא רק לאלה השייכים בגופם לדת היהודית. לכן גם בצטטי ממנו אתייחס לרוחניות, לא לדת.

בהשוואות שזקס עשה בין מדע לרוחניות, הוא כתב ש..

המדע ענינו הסבר. רוחניות ענינה משמעות.
מטרת המדע להסביר את התופעות בטבע. מטרת הרוחניות לתת משמעות לחיים האנושיים.
המדע מנתח. רוחניות מחברת.
המדע מפרק דברים לרכיביהם היסודיים. רוחניות קושרת אנשים יחדיו ביחסי אמון.
המדע מספר לנו מה יש. הרוחניות – מה ראוי שיהיה.
המדע מתאר. רוחניות קוראת, מזמינה, מזמנת.
המדע רואה אובייקטים. רוחניות מדברת אלינו כסובייקטים.
המדע מבצע ניתוק. רוחניות היא אמנות החיבור, תודעה אל תודעה, נפש אל נפש.
המדע רואה את הסדר המכונן את עולם החומר. הרוחניות שומעת את המוסיקה שמתחת לשכבות הרעש.
המדע הוא ביעור הבערות. הרוחניות היא הגאולה מן הבדידות.
אנו צריכים הסברים מדעיים כדי להבין את הטבע. אנו צריכים משמעות כדי להבין בני-אדם.
המדע משתמש בלוגיקה (=> הלוגיקה היא בגדר כלי למדע). הרוחניות מספרת סיפורים.

להדגשת השוני, מצד אחד, וההשלמה מצד שני, של מדע ורוחניות, סיכם זקס ש..

המדע מפרק דברים כדי להבין איך הם פועלים. רוחניות מצרפת דברים כדי להבין את משמעותם.

מבחינה ביולוגית, כותב זקס, המדע הוא פעילות של מוח שמאל, בעוד רוחניות היא פעילות של מוח ימין. המדע הוא פעילות בעלת אופי זכרי, רוחניות היא פעילות בעלת אופי נקבי.

אמירותיהם של איינשטיין וזקס מציגות את המדע והרוחניות לא כזרים ומנוגדים זה לזו (בניגוד למה שהרבה מאוד אנשים חושבים כיום) אלא דווקא כשני היבטים משלימים של התודעה האנושית, בדומה לעקרון ההשלמה (קומפלמנטריות) שניסח נילס בוהר בתורת הקואנטים; היבטים שנועדו לפעול יחד.

מלבד המימדים הגשמיים של קיומנו האנושי, המצויים בעולם הטבע, יש גם מימדים רוחניים, נבדלים מהקודמים. אלה המימדים בהם יש לנו בחירה חופשית – ללמוד בהם להבחין בין טוב ורע. את עולם הטבע הגשמי אנו קולטים וחווים בעזרת חושינו הגופניים. את המימדים הרוחניים אנו פוגשים וחווים בתודעתנו, בעולמנו הפנימי.

בארבע מאות השנים האחרונות המדעים – מדעי הטבע (פיסיקה, כימיה, ביולוגיה וכיו"ב) – באופן מאוד מכוון התנתקו מכל רלוונטיות להיבטים רוחניים. אולם, האם קיים מדע אחד לעולם הגשמי ומדע אחר, נפרד, לעולם הרוחני? אני סובר שלא. שני העולמות – הגשמי והרוחני – נפגשים ומשתלבים יחד בהוויה האנושית. המדע הוא יצירה אנושית, פועל יוצא של השאיפה שלנו לתאר, להסביר, להבין את העולם. לכן אני מאמין שהמדע צריך להיות הכלי באמצעותו נשאף להבין איך כל היקום, על כל היבטיו – הגשמיים והרוחניים יחד – פועל; רק כך נוכל לקבל תמונת עולם שלמה.

המדע נוצר בתודעה האנושית, משום שמתוך ההתנסויות שלנו בעולם הטבע אנו אוספים מידע ומביאים אותו אל תודעתנו. שם, בתודעתנו, אנו מפענחים את המידע, מעבדים אותו, מפרשים אותו, נותנים לו משמעות, וכך נוצר המדע. אולם באותה המידה אנו מביאים אל תודעתנו את ההתנסות שלנו בהיבטים האנושיים המיוחדים, ולכן הרוחניים, של חיינו. מכאן, שהתודעה האנושית היא המרחב בו פועלים הן המדע והן הרוחניות, מרחב שבו אנו מעבדים ונותנים משמעות לחוויות ולהתנסויות שלנו.

מדוע מדע ללא רוחניות הוא נכה? מה חסר לו? מהו מדע עם רוחניות? מה ההבדל?

העיסוק במדע הוא ייחודי לאדם. בעלי-חיים רבים לומדים את הטריטוריה שלהם ורוכשים מיומנויות הדרושות לצרכי ההישרדות שלהם. אך רק לאדם יש ענין להכיר ולהבין את העולם שבו הוא נמצא בהיבט שהוא במובהק יותר רחב – עד כדי הכלת היקום כולו.

כמו שויקטור פראנקל[iii] וגם יונתן זקס לעיל תיארו זאת, רוחניות היא ביקוש משמעות לחיי האדם. מדע ורוחניות קשורים יחדיו כאשר האדם מבקש להכיר ולהבין את העולם כחלק מביקוש המשמעות לחייו. קשר כזה בא לידי ביטוי בחייהם ופועלם של מדענים דגולים, כקופרניקוס, ניוטון, איינשטיין ורבים אחרים. הקשר הזה מתבקש, אך אינו מחויב המציאות; וכך אנו רואים עיסוק מדעי נרחב ביותר המנותק מהמשמעות הרוחנית לחיינו. זה העושה את המדע לנכה, משום שמדע ללא רוחניות הוא חסר-ערכים, אדיש למשמעות של יישומיו ולתוצאותיהם, עם פוטנציאל אדיר להרס.

כמה רחוק מצב זה מאמירתו של קופרניקוס[iv]

"מטרת המדע היא גילוי העולם כפי שאלוהים רואה אותו, לא כפי שהוא בעינינו"

זוהי תשובה במישור הערכי. אולם קיימת תשובה נוספת, במישור מאוד מעשי: כל הסבר שהמדע יכול לתת הוא מעין מסע לוגי-רציונלי, בסגנון "בהינתן 'א' אז נובע או מתקבל 'ב'". כלומר, אם 'א' ידוע אז המדע יסביר את 'ב'. אולם, מאין נדע את 'א'? בכל הסבר מדעי שייחקר לעומק נגלה שהוא נשען על איזה 'א' שאינו מתקבל בצורה לוגית אלא באופן אינטואיטיבי. איינשטיין הבהיר נקודה זו בצורה מאוד מפורשת, בהתיחסו לאקסיומות והעקרונות הראשוניים של תיאוריות מדעיות:

.. חוקים בסיסיים כלליים ביותר שדרכם אפשר להגיע, בהסקה טהורה, אל תמונת העולם. שום דרך לוגית אינה מובילה אל חוקים בסיסיים אלה, אלא רק האינטואיציה הנשענת על תחושה ועל הבנה של הניסיון.[v]

מושגי היסוד וחוקי היסוד, שאינם ניתנים לפירוק נוסף מהבחינה הלוגית, הם לב לבה של התאוריה ואי-אפשר לתפוס אותם מהבחינה הרציונלית. .. כל ניסיון להסקה לוגית של מושגי היסוד ושל חוקי היסוד .. מתוך הניסיון הבסיסי נדון לכישלון.[vi]

במילים אחרות, לכל הסבר לוגי-רציונלי, גם בהתיחס לעולם הטבע הגשמי, יש שורשים שהתקבלו באופן אינטואיטיבי, כלומר במימדים הלא-גשמיים במרחב התודעה. התעלמות מההיבטים הלא-גשמיים בעצם שומטת את הקרקע מתחת לתקפות של ההסבר המדעי.

בהתיחס לחלקה השני של אמירתו של איינשטיין שצוטטה לעיל, מה המדע תורם לרוחניות, שבלעדיו היא עיוורת?

ביקוש אחר משמעות, גם אם הוא במסגרת החיים האישיים והמעגלים הקרובים לאדם, מחייב הכרה והבנה מסוימת של איך העולם עובד.
למידה אמיתית היא יותר מאשר רק צבירת ידע – זו התנסות, שיש בה גם הפנמה וקבלה של המשמעות של ההתנסות.
רוחניות ללא מדע, שאין בה הבנה איך העולם עובד, היא פנטזיה, אשליה, משום שללא הבנה כזו האדם אינו יכול באמת להיות שותף פעיל בבריאה.

לדוגמא, רצון להביא טוב לעולם הוא ללא ספק ביטוי של רוחניות. הבאת טוב לעולם היא מעשה של בריאה ויצירה, הבא מתוך תחושה של אחריות ומתוך בחירה חופשית. אולם, להביא את הטוב אל תוך סביבה בלי להבין את הסביבה זה עוורון.

משפט עממי אומר "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.." לא מספיק שיש כוונות טובות, צריך לדעת להביא אותן לכתובת הנכונה, לבטא אותן בצורה מתאימה. כאן נכנסת הלמידה .
הבנת הסביבה זה לזכור שבנתינה אנחנו בוקטור הפעיל, הוקטור החיובי, ולשאול ולבדוק האם הסביבה מוכנה, מסוגלת, לקבל את מה שאנו מבקשים לתת.. האם הנתינה שלנו מתאימה לסביבה..
משום שאם הנתינה שלנו אינה מתאימה לקהל היעד, לסביבה אליה היא מיועדת, אז הנתינה עשויה להפוך לנסיון לכפייה על הצד השני, לנסיון לשלוט באחר, גם אם מלכתחילה לא היתה כל כוונה כזו; ואז התוצאה היא תסכול של שני הצדדים – הן הנותן, שמרגיש שנתינתו נדחית ואינה מתקבלת, והן המקבלים, שהכוונה הטובה אינה מגיעה אליהם.

מושכל ראשון מבחינתי הוא שאנחנו חלק מהבריאה. אנחנו אחד עם הבריאה, איננו נפרדים מהבריאה. במובן מסוים, כמו שבהולוגרמה יש בכל נקודה של לוח הצילום תמצית של התמונה כולה המאפשרת שיחזור של התמונה התלת-מימדית, כך יש בכל אחד מאתנו את המהות, תמצית, של כל הבריאה. זו המשמעות של להיות נברא בצלם אלוהים. כך יש בכל אחד מאתנו זיקה לבריאה – מעין חוט דקיק הקושר אותנו, כל אחד מאתנו, ישירות, לבריאה.
קיום קשר ישיר עם הבריאה, בלי מתווכים, הוא זכות טבעית של כל אדם, מעצם היותו אדם.
חלק מהיותנו ברואים בצלם אלוהים הוא הרצון, הבקשה, לגלות ולמצוא משמעות במציאות שאנו חווים, המציאות בה אנו מוצאים את עצמנו.
ביקוש זה מונע ע"י אמונה או ידיעה פנימית שהשגת משמעות כזו היא אפשרית.

רוחניות היא אז יישום המשמעות הזו בחיי האדם, מתוך רצון להיות שותף פעיל במעשה הבריאה.

הן המדע והן הרוחניות נשענים על האמונה, על מעין ידיעה פנימית, שיש סדר ביקום. המדע מבקש לפענח את הסדר הזה ולהסביר בעזרתו את התופעות בטבע; רוחניות היא בקשתו של האדם למצוא משמעות עמוקה בחייו ובכך להשתתף ולהיות חלק בסדר היקומי.

בתפיסת העולם שלי מדע ורוחניות אמורים להיות משולבים; המדע אמור ללמד אותנו לא רק על עולם הטבע הגשמי אלא גם על עולמנו הרוחני, והעולם הרוחני אמור להשרות על המדע את הדרך הנכונה להתיחס אל העולם.

אמנם, לא כל אחד הוא מדען. אך ברמה האישית מדע משמעו למידה איך העולם עובד, כ"א בדרגת ההעמקה שהוא/היא צריכים. מדע ורוחניות נועדו ללכת יחד, יד-ביד, בחיי האדם. יחד, כך אני מאמין, אלה שתי הרגליים שעליהן עומד קיומו של אדם שלם.


😊
אורי בן-יעקב  G
© כל הזכויות שמורות


[i] A. Einstein "Science and religion", in Ideas and Opinions, translations and revisions by Sonja Bargmann, Crown Publishers, Inc. New-York. 1954 p. 46.

[ii] יונתן זקס, "השותפות הגדולה", ספרי מגיד, הוצאת קורן, ירושלים 2013.

[iii] ויקטור פראנקל, "האדם מחפש משמעות", הוצאת דביר 1970; "הרופא והנפש", הוצאת דביר 2010

[iv] ניקולאוס קופרניקוס, עפ"י ז. בכלר, "שלוש מהפכות קופרניקיות", 1999

[v] א. איינשטיין, "עקרונות המחקר", דברים שנאמרו ע"י איינשטיין ב- 26.4.1918 בחגיגה לציון יום הולדתו ה- 60 של מקס פלנק, ב- אלברט איינשטיין – רעיונות ודעות, הוצאת מאגנס, תשס"ה, ירושלים, p. 136.

[vi] א. איינשטיין, "על המתודיקה של הפיזיקה העיונית", עפ"י הרצאה שנתן איינשטיין ב- 10.6.1933 באוקספורד, ב- אלברט איינשטיין – רעיונות ודעות, הוצאת מאגנס, תשס"ה, ירושלים, p. 162.