אי-אז בעבר, לפני כמה
אלפי שנים, השתחררו כמה אנשים לרגע מהעיסוק בצרכי ההישרדות היום-יומית והתבוננו
סביבם, מתפעלים ומתפעמים מהעולם הסובב אותם. הם ראו את אותם הדברים שכולם רואים –
הסביבה האנושית כמו גם הטבע החי והדומם – אך הביטו בהם במבט שונה. הם לא שאלו
"במה יכולים דברים אלה לשרת אותנו?" אלא "מה המשמעות של מה שאנו
רואים?"
הם התבוננו סביבם
וראו סדירויות – תופעות החוזרות על עצמן גם אם הן מופיעות בלבושים שונים
("אותה הגברת בשינוי אדרת"). הם הבינו שסדירויות מעידות על עקרונות
קוסמיים (קוסמוס = סדר), אוניברסליים, העומדים מאחוריהן – עקרונות בסיסיים,
המשותפים לכל התופעות האלה – ותהו מהם העקרונות האלה.
העקרונות הקוסמיים
אינם יצירה אנושית. הם חלק מהמארג, או המיכלול, הקרוי "יקום" "universe".
יש שמיחסים את
העקרונות לבורא. אחרים אומרים שהם קיימים מעצמם. בלי להכנס כאן לסוגיה זו,
העקרונות הקוסמיים מנחים את עולם התופעות.
- עקרונות אוניברסליים העומדים מעל לכל תיאוריה, מעל לכל דת
- עקרונות קבועים, נצחיים, שלא ישתנו "מחר בבוקר" בגלל שמישהו גילה משהו חדש
- עקרונות ראשוניים, תקפים הן לעולם הטבע החומרי, פיסיקלי, והן
לעולם החיים
- עקרונות שיש בהם כדי להיות ציוני דרך, קווים מנחים לחיים, מעין
"מפת דרכים", כדי שנוכל להשתמש בהם ולנהל את חיינו ולמלא את
תפקידנו בבריאה בצורה המיטבית.
את העקרונות הקוסמיים לא ניתן להגדיר או להכיל בתיאור מילולי. ניתן לכנות אותם בשמות או כינויים, אך כל שם או כינוי שבני-אדם נותנים יכול רק להצביע על מאפיין מרכזי של אותו עיקרון.
כמו, למשל, בפרק הפותח את ה'דאו-דה-צ'ינג':
דאו אשר תוכל להגדירו
אינו דאו נצחי
שם אשר תוכל לכנותו
אינו שם נצחי
נטול השם הוא מקור ראשיתם של שמים וארץ
בעלת השם היא אימם של ריבוא דברים
(דאו-דה-צ'ינג, פרק א')
למשל, העקרון שניתן לקרוא לו "קטבים משלימים" או "אחדות הקטבים", "אחדות הניגודים", שהוא מאוד מרכזי בתהליכי בריאה ויצירה. בהצגה סימבולית-גרפית הוא מתואר יפה מאוד ע"י הסמל הסיני של יין ו-ינג, או ע"י הסמל המוכר לנו כ"מגן-דוד":
😊
© כל הזכויות שמורות
חשון ה'תשפ"א נובמבר 2020
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה