נשמה אנושית מגיעה לכדור-הארץ. מדוע? לַמַה
←
לְמַה ← לאיזו מטרה?
מטרה ←
במובן כפול : מהי מטרת הבריאה בכך? מה מטרת הנשמה האנושית בכך?
תפיסת היסוד היא שהנשמות האנושיות אינן
אנדמיות לכדור-הארץ. הכמיהה, הערגה, הרצון לחזור לגן-העדן, לעזוב את שרשרת הסמסרה
ולהגיע לנירוונה, ואפילו השאיפה להגיע למרחבי החלל, מעידים כאלפי עדויות לכך שביתו
של האדם אינו על-פני כדור-הארץ אלא הרחק מכאן. אנו אורחים בכדור-הארץ, הבאים לכאן
לפרק זמן מסוים, סופי, מוגבל. מן הסתם, כשפרק זמן זה, הקרוי "חיים על-פני
כדור-הארץ" מסתיים, אנו חוזרים הביתה, למקומנו הטבעי. עדויות רבות של מות
קליני, חווית "כמעט מוות" (near death experience), יחד עם עדויות שהתקבלו ברגרסיה בהיפנוזה מעידות על כך.
מדוע? החוויה האנושית על-פני כדור-הארץ
אינה פשוטה. כרוכים בה הרבה סבל, כאב, התמודדויות, מאבקים, מלחמות. סיטואציה כמו
"ותשקוט הארץ 40 שנה" היא מאוד נדירה, אם קיימת בכלל. אז בשביל מה להגיע
לפה בכלל? מה יוצא לנו, מה יוצא לבריאה, מזה?
מה ייחודי בחוויה הארצית? אנחנו מגיעים
לכדור-הארץ ומקבלים גוף בהתהוות, שהוא כאן לבושה של הנשמה. אנחנו עוברים שלבים של
למידה, התמודדויות ומאבקים.
הלמידה, ההתמודדות, המאבקים, הם פועל
יוצא של נשמה המוצאת את עצמה בתוך גוף חומרי. בין הנשמה (שאינה חומרית) לבין הגוף
החומרי יש דיכוטומיה, או דיסוננס, בהיותם שונים מהותית.
הכאב והסבל שבעקבותיו מעוגנים בגוף. מירב
תשומת הלב שלנו מעוגנת בגוף. רוב האנשים מזהים את עצמם עם הגוף שלהם ולא מתירים/מותירים
מקום לקיום הרוחני שלהם.
כמעט בכל התרבויות בעולם, בכל האתרים
והיבשות, הסבל נמצא במרכז. גם הבודהיזם, המבקש דרכים להימנע מהסבל ולהתגבר עליו,
שם בעצם את הסבל במרכז.
איך מסיטים את מרכז תשומת הלב, את מוקד
תשומת הלב, מהכאב והסבל אל ההתמודדות הרוחנית?
ההתמודדות הרוחנית איננה במטרה למנוע את
הסבל, אלא – מבחינתו של האדם – במטרה להעשיר את הנשמה. כחלק מההתמודדות, האדם מבקש
ומזמין לעצמו אנרגיות, מהויות, מן הבריאה. אנרגיות ומהויות אלה הן המזון לנשמה.
אורי בן-יעקב G
© כל הזכויות שמורות
חשוון ה'תשפ"א אוקטובר 2020
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה