מילת
הפתיחה "בראשית" מכילה בתוכה את כל התורה כולה – את העקרון הבסיסי של
הבריאה : כדי שתהיה יצירה צריך הגורם הזכרי (א-1) לבוא אל תוך הגורם הנקבי (ב-2).
כאשר הגורם הנקבי קולט לתוכו את הגורם הזכרי ומכיל אותו יש הפריה ממנה נוצר החדש,
השלישי.
האלמנט הנקבי והאלמנט הזכרי
– בתהליך התפתחות אורגני שניהם זקוקים זה לזה כדי ליצור.
בְּרֵאשִׁית
בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית
א,א)
השאלה
העתיקה – מדוע מתחילה התורה ב-ב', שהיא האות השניה, ולא ב-א' האות הראשונה?
א'
= אלף – מקורה במילה "אלוף" שהוא השור המנהיג את העדר, ההולך בראש. לכן,
אמנם, המשמעות של א' היא "ראש", "מוביל", "מנהיג",
מספר 1, זכרי, כלפי חוץ, וכיו"ב.
ב'
= בית – כשמה כן היא, במשמעות של "בית", "מעון", "מקום
המכיל אותנו, שומר עלינו, מגן עלינו, מאפשר לנו התפתחות", מספר 2, נקבי, כלפי
פנים, וכיו"ב.
ואמנם,
בראשית = ב-ראש-ית
כך שהמילה "בראשית" עצמה מכילה את התובנה שתהליך הבריאה והיצירה צריך שה"ראש" – ה"אלף" – ה"מספר אחד" – הזכרי – ימצא את מקומו בתוך ה"בית" – ה"מספר שתים" – הנקבי – המכיל, הקולט.
כמובן שאנו מכירים את תהליך ההפריה הגופני, הביולוגי, שבו האמור בא לידי ביטוי בצורה ברורה. אך הכוונה כאן אינה להיבט הביולוגי המתקיים בכל עולם החי אלא דווקא להיבט הרוחני הבלעדי לעולם האנושי ומעליו.
בניגוד
להיבט הביולוגי-גופני, היוצר בד"כ הבחנה מובהקת בין זכר ונקבה, בן ובת, איש
ואישה, כאן הכוונה לכך שבכל אחד מאיתנו קיימים הן אלמנטים נקביים והן אלמנטים
זכריים, ביחסים ובדגשים שונים.
שני הגורמים – הנקבי והזכרי – כשהם בנפרד – כ"א לחוד – הם עקרים. הפריה הדדית, ובריאה ויצירה כתוצאה מכך, יכולים להתרחש רק במפגש המתקיים בהתאם למהויותיהם. כמו שחץ (מספר אחד) צריך קשת שתמתח (ובכך תיצור מספר שתים) כדי להיירות, והוא צריך מטרה (עוד מספר שתים) כדי להביא לתוצאה (כלומר – החץ צריך לעבור מ"מספר שתים" ראשונה ל"מספר שתים" שניה. מזכיר משהו אצל בני-אדם?).
אורי בן-יעקב G
© כל הזכויות שמורות
חשוון ה'תשפ"א אוקטובר 2020
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה